משנה: שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִין פִּיקְחִין לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין לִשְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ. הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת יִכְנוֹסוּ וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא יוֹצִיאוּ. שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה פִּיקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגְט וְאֶשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כֵּן עַל רֹאשָׁהּ. אִית כֵּן עַל סוֹפָהּ. 76b מַה אִית כֵּן עַל רֹאשָׁהּ. כְּשֶׁהָיָה חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת. אֲבָל אִם הָיָה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת הָדָא הִיא דְתַנִּינָן דְּבָתָר דְּבָתָר דְּבַתְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוחנן לית כן על ראשה. ר' יוחנן אהנך מתני' דלקמן קאי ואסידורא בעלמא קאמר דלית כאן על ראשה כלומר דסדר דמתני' דנקט ברישא לא הוה ליה למינקט כ''א בסיפא כדמפרש ואזיל:
מה אית כן על ראשה. מה היה צריך לנקוט הכא ברישא:
כשהיה חרש כו' פיקח כו'. היינו מתני' דלקמן הלכה ה' שני אחין אחד חרש ואתד פקח נשואין לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת דשניהן שוין דיש כאן חרש בעל חרשת ופקח בעל פקחת וגוונא זו שייך למינקט ברישא:
אבל אם היה חרש בעל הפקחת. היינו מתני' דלקמן ב' אחין א' חרש וא' פקח נשואין לב' אחיות פקחות או פקח בעל החרשת מתני' דשני אחין פקחין כו':
הדא היא דתנינן דבתר כו'. כלומר זה שייך למינקט זו אחר זו. א''נ י''ל דר' יוחנן אמתני' דלקמן שני אחים חרשין לב' אחיות חרשות קאי וקאמר דלית כאן על ראשה כלומר דלא אשמועינן הכא שום חידוש ברישא דפשיט' דפטורין מן החליצה כששניהן שוין דדמיא לפקח בעל פקחת כמו שני אחין פקחין לב' אחיות פקחות דודאי פטורין:
אית כן על סופה. כלומר דהעיקר להשמיענו מה דנקט בסיפא א' היה חרש או פקח או איפכא הא דנקט דבתרה כו' והיינו דקאמר מה אית כן כו'. כלומר דמה בא להשמיענו כשכולן שוין דהוי כפיקח כו' כדפרישית ועיקר וגרסי' להאי דר' יוחנן אחר הלכה ג' ב' אחין חרשין לב' אחיות חרשות כו':
הלכה: שְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין כול'. צָרָתָהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בִּתּוֹ פִיקַּחַת נְשׂוּאָה לְאָחִיו חֵרֵשׁ. צָרָתָהּ פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
משנה: שְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת מֵת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה פִּיקֵּח בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת. מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶשֶׁת אָחִיו בַחֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
הלכה: שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים כול'. צָרָתָהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בִּתּוֹ חֵרֶשֶׁת נְשׂוּאָה לְאָחִיו פִּיקֵּחַ. צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
משנה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת תֵּצֵא מְשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
הלכה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ כול'. צָרָתָהּ מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בִּתּוֹ חֵרֶשֶׁת נְשׂוּאָה לְאָחִיו חֵרֵשׁ. צָרָתָהּ פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
משנה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֶרֶשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי נוֹכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְייַבֵּם. מֵת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּיקַּחַת כּוֹנֵס וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שני אחין פיקחין כו' מוציא את אשתו בגט כדלעיל:
ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פיקח כו'. כדפרישית לעיל:
מתני' שני אחין א' חרש וא' פקח כו' או חולץ או מייבם. דנכריות הן:
מת פקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקיע נישואין שהיו מכח זיקת יבומי אחיו הראשון:
ואת אשת אחיו בחליצה. דפיקח בר חליצה הוא:
אם היו נכריות יכנוסו. שאין חליצה בחרש וחרשת שאינן באמר ואמרה ואח''כ אם רצו להוציא בגט יוציאו דאתא גט ברמיזה ומפקע נישואי דידי' וזיקת אחיו דהוי ברמיזה. וגרסינן הכא גמרא לההיא דאמר ר' יוחנן לעיל כו':
שני אחין א' חרש כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה חרש בעל פיקחת מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורין אוסרתה עליו ואין כח בקידישין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
מתני' שני אחין חרשין כו' הרי אלו פטורין. דהואיל ושניהן חרשין או שתיהן חרשות כקידושי זו כך קידושי זו ואתו קידושי דאשתו אע''פ שאינן גמורין ומפקעי לזיקת יבמתו שאינה זיקה גמורה:
הלכה: שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ כול'. מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בַּת יִשְׂרָאֵל פִּיקַּחַת שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן חֵרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם. אִם הָיָה פִּיקֵחַ אוֹכֶלֶת. חֵרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צרתה מהו. על מת חרש בעל הפקחת קאי דקתני בה תצא משום אחות אשה וצרתה של זו מהו אם כצרת ערוה ממש היא ופטורה או דאמרינן הואיל והך מכח בעלה חרש קאתייא דלא הוו נשואין גמורין לא דמיא לצרת ערוה:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דקתני בהדיא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש ומת צרתה גם כן פטורה דהואיל והיא פקחת מיחלפא בצרת ערוה דעלמא:
גמ' צרתה מהו. אם מת חרש בעל החרשת:
נישמעינה כו'. דהואיל והוא חרש והיא חרשת מיחלפא טפי בצרת ערוה דעלמא בשניהן שוין לפיכך צרתה פטור' א''נ דהואיל והצרה ג''כ באה מזיקת החרש דלא הוי זיקה גמורה אבל לעיל אתיא מכח הפיקח ובמתני' דשני אחין א' חרש וא' פיקח הואיל והיא פקח' מיחלפא כדפרישית:
גמ' צרתה מהו. ארישא מת פיקח בעל חרשת קאי:
נישמעינה כו'. דהואיל והיא חרשת לא מתחזיא כצרת ערוה ולא מיחלפא בצרת ערוה דעלמא ולפיכך חולצת ולא מתייבמת דהויא צרת ערוה מדרבנן:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. פקח' אשת פקח שנפלה לפני יבם חרש:
נשמעינה כו'. ברייתא היא לעיל פ''ו סוף הל' א':
אינה אוכלת בתרומה. דחרש בפקחת אינו מאכיל וכדאמרינן הכא בבבלי דאפי' חרש בחרשת אינו מאכיל ואע''ג דקטן אוכל נבלות הוא גזירה שמא יאכיל חרש בפיקחת דאיכא עלה חיוב מיתה:
אם הי' פיקח. בעלה הראשון אוכלת דהואיל ומעיקרא אכלה בחיי בעלה וכדאמרינן התם לשמואל:
חרש. בעלה הראשון:
לֹא סוֹף דָּבָר כַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁעֵד אֶחָד מַתִירָהּ. וַאֲפִילוּ כַמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין עֵד אֶחָד מַתִירָהּ הִיא מַתֶּרֶת עַצְמָהּ. מַה בֵּינָהּ לְעֵד אֶחָד. עֵד אֶחָד חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ. וְהִיא אֵינָהּ חֲשּׁוּדָה לְקַלְקֵל אֶת עַצְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני לא סוף דבר כו'. כלומר דשאני גבי בעלה דלעולם נאמנת דלא סוף דבר למשנה אחרונה שאפילו עד אחד מתירה כדאמרי' בשלהי האשה בתרא והוחזקו להיות משיאין ע''פ עד אחד דפשיטא שהיא עצמה נאמנת:
ואפילו כמשנה ראשונה. דאמר התם שמעתי שאין משיאין בא''י ע''פ עד א' מודים שהיא מתרת עצמה וכדמפרש ואזיל:
והיא אינה חשודה לקלקל עצמה. ולפיכך לעולם נאמנת ואפי' ניסת לו על כרחה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ כול'. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. וְהִיא אוֹמֶרֶת. גְּרוּשָׁה אֲנִי. אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאָמַר אַף הָכָא כֵן. שַׁנְייָה הִיא בְעֵידֵי מִיתָה. מֵאַחַר שֶׁאִם יָבוֹא הוּא מַכְחִישׁ. וּתְהֵא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. לֵית יְכִיל. דְּתַנִּינָן שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא. מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתָהּ. אָמַר רִבִּי בָּא. בַּעֲלָהּ שֶׁנִּישֵּׂאת לוֹ לִרְצוֹנָהּ נֶאֱמֶנֶת. יְבָמָהּ שֶׁנָּֽפְלָה לוֹ עַל כָּרְחָהּ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בָּעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנִּישֵּׂאת לוֹ עַל כָּרְחָהּ מֵעַתָּה לֹא תְהֵא נֶאֱמֶנֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כמה דאת אמר. בכתובות פ''ב אמרינן האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים כו' אינה נאמנת שאין כאן הפה שאסר:
ואמר אף הכא כן. דנימא הכא נמי דלא תהא נאמנת לומר מת בעלי דהא כ''ע ידעי שהיא אשת איש:
ומשני שנייא היא הכא בעדי מיתה. כלו' שיש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת מת בעלי דמאחר שאם יבא הוא מכחיש ולא תוכל לומר לא מת אתה מירתתא ודייקא אבל התם אפי' יאמר לא גרשתיך היא אומרת לו גרשתני דהואיל ומתחילה שלא בפניו אמרה גרושה אני מעיזה כדאמר התם:
ותהא. אשה נאמנת לומר מת יבמי מהאי טעמא להנשא לשוק:
לית יכיל. אי אתה יכול לומר כן דתנינ' לקמן שאין כו' וכדמפרש ר' בא טעמא:
בעלה שנישאת לו לרצונה נאמנת. דדייקא:
על כרחה. וזימנין דסנייא ליה ולא דייקא:
הגע עצמך שניסת לבעלה על כרחה מעתה לא תהא נאמנת. בתמיה:
סליק פירקא בס''ד
נשמעיניה כו'. ברייתא זו גרסינן ג''כ התם לסיועי לר' יוחנן דיפה כח היבם דמאכיל אע''פ שלא אכלה מעיקרא וטעמא דרחמנא רביי' לייבם כדאמרינן התם:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. חרשת מפיקח שנפלה לפני יבם:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם וּבָאת וְאָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי תִּינָּשֵׂא מֵת בַּעֲלִי תִּתְייַבֵּם. אֵין שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם וּבָאת וְאָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת אֶלָּא אִם כֵּן בָּאת בּוֹכָה וּבְגָדֶיהָ קְרוּעִין. אָֽמְרוּ לוֹ אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ תִּינָּשֵׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
מלחמה בעולם. שהיה שעת חירום דאז אמרה בדדמי מאומד לבה כשראתה ששהה זמן הרבה ולא חזר אמרה ודאי לסטים הרגוהו א''נ ראתה אותו מוכה במלחמה אמרה ודאי ימות אבל כהשלום בעולם אי לא חזיתיה דמית ודאי חיישא לקילקולא שמא יבא אחר שתנשא ותהא מקולקלת:
אמרו לו. לדבריך פקחת תנשא שיודעת לאמת דבריה ושוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא ואין הל' כר''י:
ושלום בעולם. ג''כ מסתמא מיתפרשא דסתמא דמילתא הכי הוא וכדאמר בבבלי ריש פרקין דלא צריך למיתני רישא אלא איידי דקתני סיפא אין שלום כו' דדוקא היא:
מתני' שלום בינו ובינה. כלו' שלא ראינו קטטה ומסתמא שלום בינו לבינה שאם היתה קטטה דילמא מחמת שנא' מכוונה לאסור עצמה עליו:
שני אחין א' חרש כו' כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתא גט דידיה כו' כדלעיל:
או חולץ או מייבם. להפקחת ולא קתני הכא אם רצה כו' דהואיל ופקחת היא מסתמא רוצה לקיימא:
מתני' שני אחין פקחין כו' כונס. את החרשת ואם רצה להוציאה אח''כ יוציאה:
הלכה: שְׁנֵי אַחִין פִּיקְחִין כול'. שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ כול'. מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. בַּת יִשְׂרָאֵל פִּיקַּחַת שֶׁנִּתְאָֽרְסָה לְכֹהֵן פִּיקֵּחַ. לֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ לְחוּפָּה שֶׁלְּנִישּׂוּאִין עַד שֶׁנִּיתְחָרַשׁ הוּא אוֹ עַד שֶׁנִּתְחָֽרְשָׁה הִיא. אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. מֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם וַאֲפִילוּ חֵרֵשׁ. אוֹכֶלֶת. בְּזֶה יִיפֶּה כוֹחַ הַיָּבָם מִכּוֹחַ הַבַּעַל. שֶׁהַיָּבָם חֵרֵשׁ מַאֲכִיל וְהַבַּעַל חֵרֵשׁ אֵינוֹ מַאֲכִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כמה דאת אמר. בכתובות פ''ב אמרינן האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים כו' אינה נאמנת שאין כאן הפה שאסר:
ואמר אף הכא כן. דנימא הכא נמי דלא תהא נאמנת לומר מת בעלי דהא כ''ע ידעי שהיא אשת איש:
ומשני שנייא היא הכא בעדי מיתה. כלו' שיש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת מת בעלי דמאחר שאם יבא הוא מכחיש ולא תוכל לומר לא מת אתה מירתתא ודייקא אבל התם אפי' יאמר לא גרשתיך היא אומרת לו גרשתני דהואיל ומתחילה שלא בפניו אמרה גרושה אני מעיזה כדאמר התם:
ותהא. אשה נאמנת לומר מת יבמי מהאי טעמא להנשא לשוק:
לית יכיל. אי אתה יכול לומר כן דתנינ' לקמן שאין כו' וכדמפרש ר' בא טעמא:
בעלה שנישאת לו לרצונה נאמנת. דדייקא:
על כרחה. וזימנין דסנייא ליה ולא דייקא:
הגע עצמך שניסת לבעלה על כרחה מעתה לא תהא נאמנת. בתמיה:
סליק פירקא בס''ד
נשמעיניה כו'. ברייתא זו גרסינן ג''כ התם לסיועי לר' יוחנן דיפה כח היבם דמאכיל אע''פ שלא אכלה מעיקרא וטעמא דרחמנא רביי' לייבם כדאמרינן התם:
גמ' מהו שתאכל בתרומה. חרשת מפיקח שנפלה לפני יבם:
משנה: שְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי נוֹכְרִיּוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת מֵת פִּיקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת כּוֹנֶס וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה פִיקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְייַבֵּם. 77a שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּיקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי נוֹכְרִיּוֹת אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּיקַּחַת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מַה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת כּוֹנֶס וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא יוֹצִיא. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּיקַּחַת מַה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת כּוֹנֵס וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מלחמה בעולם. שהיה שעת חירום דאז אמרה בדדמי מאומד לבה כשראתה ששהה זמן הרבה ולא חזר אמרה ודאי לסטים הרגוהו א''נ ראתה אותו מוכה במלחמה אמרה ודאי ימות אבל כהשלום בעולם אי לא חזיתיה דמית ודאי חיישא לקילקולא שמא יבא אחר שתנשא ותהא מקולקלת:
אמרו לו. לדבריך פקחת תנשא שיודעת לאמת דבריה ושוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא ואין הל' כר''י:
ושלום בעולם. ג''כ מסתמא מיתפרשא דסתמא דמילתא הכי הוא וכדאמר בבבלי ריש פרקין דלא צריך למיתני רישא אלא איידי דקתני סיפא אין שלום כו' דדוקא היא:
מתני' שלום בינו ובינה. כלו' שלא ראינו קטטה ומסתמא שלום בינו לבינה שאם היתה קטטה דילמא מחמת שנא' מכוונה לאסור עצמה עליו:
שני אחין א' חרש כו' כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתא גט דידיה כו' כדלעיל:
או חולץ או מייבם. להפקחת ולא קתני הכא אם רצה כו' דהואיל ופקחת היא מסתמא רוצה לקיימא:
מתני' שני אחין פקחין כו' כונס. את החרשת ואם רצה להוציאה אח''כ יוציאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source